<h1>ארחות חיים הלכ' עדויות סימן א'</h1>
<h2>דף ז.</h2>
אסור להעיד קרוב שנ' לא יומתו אבות על בנים. ואפילו קרוב לערב פסול וקרובי הדייני' לפי הירושלמי ולפי ההלכה. כתב הרשב"א ז"ל בתשובה אין הפרש בין קרובים מצד האב לקרובים מצד האם כי כולן דבר תורה. וכך הסכים הגאון רבי האיי ז"ל וכן עיקר ובזה נתחבטו קצת מגדולי הגאונים ז"ל יש מהן מי שהורה שעל קרובים הבאים מצד האם וכל הבאים מן המדרש אינן אלא מדברי סופרים ומי שקדש אשה בפניהם מקודשת אלא שלכתחלה לא שרינן ליה לדידיה עד שיחזור ויקדשנה בפני עדים כשרים ולעלמא לא שרינן לה אלא בגט והעיקר מה שכתבנו בהסכמת הגאון ז"ל ע"כ. ולעולם אין מלקין ולא ממיתין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שני עדים והוא גזירת המלך. דקיימא לן כרבא דאמר [סנהדרין ט' ע"א] אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע וקרוב פסול לעדות בין טובה בין רעה לכך אין אדם רשע [מתחייב] לעולם בעדות עצמו לפי שאין אדם משים (על) עצמו (ליעשות) רשע ומה שאמרו ז"ל דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי הני מילי לממונא אבל לקנסא ולמלקות או ליפסל לא.
